פסק-דין בתיק ע"פ 567/07

השופט ח' מלצר:

1.              לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הרכב כב' השופטים: הנשיא י' פלפל, א' ואגו ור' יפה-כץ), בגדרו הורשע המערער בעיקר העבירות שיוחסו לו (וזוכה מחלק מהן) בגין ביצוע עבירות מין ואלימות בבת זוגו - לאורך שנים ארוכות. על המערער הושתו שמונה שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ופיצוי למתלוננת בסך 50,000 ש"ח. הכרעת הדין נכתבה על ידי השופט א' ואגו, ולחוות דעתו הצטרפו, אגב מחלוקת משפטית מסוימת לעניין ראיות החיזוק הקיימות לדעתם לעדות המתלוננת: אב בית הדין, הנשיא י' פלפל וכן השופטת ר' יפה-כץ. יצוין כי השופטת ר' יפה-כץ ראתה להסכים למרבית הקביעות של השופט א' ואגו (למעט אלו הנוגעות לסוג ההרשעה בה הורשע המערער באישום השני, שלגביה היא סברה שיש מקום להחמיר) - הכל כפי שיפורט להלן.

2.              ע"פ 567/07 הוגש מטעם הנאשם וכוון כלפי הכרעת הדין, ולחילופין כנגד חומרת העונש. ע"פ 603/07 הוגש מטעם המדינה וכוון כנגד קולת העונש.

למען בהירות הדברים בהמשך - המערער ב-ע"פ 567/07 יכונה להלן המערער ואילו המשיבה ב-ע"פ 567/07 תכונה להלן המדינה. עוד ראוי לציין כבר בפתח הדברים כי תחילה כוון הערעור ב-ע"פ 567/07 כלפי הכרעת הדין כולה, אולם בנימוקי הערעור שהוגשו לאחר מכן נכתב כי המערער חוזר בו מהערעור על הרשעתו בעבירות האלימות שיוחסו לו ומתמקד רק בעבירות המין שבהן הורשע ובחומרת העונש.

נפרט עתה את הנתונים הרלבנטיים להכרעתנו.

כתב האישום וההליכים בבית המשפט המחוזי

3.              כתב האישום כנגד המערער כלל שמונה אישומים בעבירות אלימות ובעבירות מין כנגד המתלוננת, שהיתה בת זוגו במשך כשמונה שנים וממנה נולדו לו שני ילדים. המערער חזר בו כאמור במהלך הערעור על אותם חלקים בהכרעת הדין הנוגעים להרשעתו בעבירות האלימות. לפיכך האישומים הרלבנטיים בערעור לעניין ההרשעה הם עתה: האישומים הראשון והחמישי בלבד. יחד עם זאת ראוי לפרוס פה את התמונה בשלמותה, שכן עומד בפנינו ערעור גם על גזר הדין ולגבי ערעור זה יש חשיבות לאישומים כולם, ולשוני שבינם לבין ההרשעות. לפיכך אלה יוצגו עתה בתמציתיות.

4.              האישום הראשון - על פי האמור בכתב האישום, במהלך חייהם המשותפים של המערער והמתלוננת, נהג המערער באופן תדיר לדרוש מן המתלוננת לבוא עימו לחדר השינה ולהכותה שם. כאשר המתלוננת התנגדה, הוא איים עליה בסכין שהביא מהמטבח ומשך אותה בשיערה לכיוון המיטה שבחדר, תוך שהוא מכריח אותה לשכב על בטנה ומכה אותה. במקרים רבים לאחר האירועים הללו, כך נטען, היה המערער גם מפשיט מהמתלוננת את בגדיה בפלג גופה התחתון, עד הברכיים, נשכב עליה ומחדיר את איבר מינו לאיבר מינה - בניגוד לרצונה - כאשר לעיתים היא איננה זזה כלל, בגלל הפחד מהמערער, ופעמים אחרות מנסה להדפו מעליה בידיה, לבעוט בו, או להתהפך - ללא הצלחה. עוד נאמר בסעיף אישום זה, כי במקרים רבים גם החדיר המערער את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, תוך שהיא צועקת מכאב. המערער דרש בתגובה, כך נטען, שתפסיק לצעוק פן יהרוג אותה, והמשיך במעשיו עד שהגיע לסיפוקו המיני. באחד המקרים הללו אף אחז המערער בחוזקה בצווארה של המתלוננת עד שלא יכולה היתה לנשום. במהלך אירועים אלה גם איים המערער על המתלוננת כי ירצח אותה, אמר לה שזה הסוף שלה ואיים עליה לבל תתלונן במשטרה.

           סעיפי האישום שיוחסו למערער באישום זה היו: אינוס בנסיבות מחמירות - עבירות רבות לפי סעיף 345(א)(1), בנסיבות סעיף 345(ב)(2), (3), (4) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין) וכן לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, כנוסחו לפני התיקון ב-12.6.2001 (להלן: לפני התיקון), מעשי סדום לפי סעיף 347(ב), בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

5.              האישום השני - על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 24.5.1999 ניגש המערער אל המתלוננת שישבה על הספה, כאשר הוא מחזיק בסכין לחם גדולה, עמד מולה, הניף את הסכין על מנת לפגוע בה וחתך את המתלוננת בכף ידה הימנית, אשר התנפחה כתוצאה מכך עד כדי כך שהמתלוננת נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים. סעיף האישום שיוחס למערער באישום זה היה חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין (בנוסחו לפני התיקון).

6.              האישום השלישי - על פי האמור בכתב האישום, בשעות הבוקר המוקדמות של יום 14.11.2004, בעת שהמערער והמתלוננת שהו בדירתם המשותפת באילת, פרץ ויכוח בין השניים בגין אירוע שבו, לטענת המערער, בגדה בו המתלוננת עם אחר (8 שנים קודם לכן). במהלך הויכוח, כך נטען בכתב האישום, דרש המערער מן המתלוננת ללכת לחדר השינה, המתלוננת התיישבה על המיטה והמערער הביא מן המטבח סכין מטבח. כאשר עמד במרחק מטרים ספורים ממנה, זרק המערער את הסכין לעבר המתלוננת והסכין פגעה ברגלה וגרמה לה חתך עמוק, שאף הצריך טיפול רפואי בבית החולים. בגדר אישום זה נטען עוד כי במהלך האירוע איים המערער על המתלוננת כי ירצח אותה ואמר לה שזה הסוף שלה. סעיף האישום שיוחס למערער באישום זה היה חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1), בצירוף סעיף 329(ב) לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

7.              האישום הרביעי - על פי האמור בכתב האישום, בראשית חודש דצמבר 2004 שוב אירע ויכוח בין המערער למתלוננת בגין אותו חשד לבגידה. בעודם בחדר השינה בביתם, דרש המערער מן המתלוננת לשכב על המיטה כשפניה אל הכרית ואז חנק אותה עד כדי איבוד הכרה. כאשר חזרה המתלוננת להכרתה, סיפר המערער למתלוננת כי הוא הנשים אותה לאחר שהתחילה להכחיל. כתוצאה מהאירוע נגרם למתלוננת שטף דם בעין וכן נגרמו לה כאבים בגרון. סעיף האישום שיוחס למערער באישום זה היה חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1), בצירוף סעיף 329(ב) לחוק העונשין.

8.              האישום החמישי - על פי האמור בכתב האישום, בתחילת חודש דצמבר 2004, בעת ששהו המתלוננת והמערער בחדר השינה שבדירתם באילת, היכה המערער את המתלוננת באגרופיו כאשר היא שכובה על המיטה, סטר לה וחנק אותה בצווארה. לאחר מכן, הפשיט המערער את בגדיה של המתלוננת בפלג גופה התחתון, דרש ממנה שלא תזוז והחדיר בכוח ויברטור לפי הטבעת שלה - מספר רב של פעמים. זאת, למרות צעקות כאב של המתלוננת, ניסיונותיה להדוף אותו ותחנוניה שיפסיק. עוד נאשם המערער בפריט אישום זה כי הוא אף שם כרית על פניה של המתלוננת כדי שצעקותיה לא יישמעו, ואיים שאם תצעק ותרעיש - יהרוג אותה. סעיף האישום שיוחס למערער באישום זה היה מעשה סדום לפי סעיף 347(ב), בצירוף סעיף 345(ב)(2), (3), (4) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין.

9.              האישום השישי ­- בגדרו של אישום זה, נאמר בכתב האישום כי המערער ניפץ בתאריך 24.12.2004 אגרטל שהביאה לו המתלוננת. סעיף האישום שיוחס למערער באישום זה היה היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

10.           האישום השביעי ­- על פי האמור באישום זה, תקף המערער את המתלוננת בתאריך 29.12.2004, בכך שהיכה אותה בידיו. סעיף האישום שיוחס למערער היה תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1), בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין.

11.           האישום השמיני - על פי האמור בכתב האישום, בליל 31.12.2004, במהלך ויכוח נוסף עם המתלוננת, דרש ממנה המערער שתלך לחדר השינה ותשכב במיטה, כשפניה לכרית. משסירבה לעשות כן, הביא המערער סכין מהמטבח ואז עשתה המתלוננת כדרישתו, בשל הפחד ממנו. המערער, כך נטען, נכנס בעקבותיה לחדר, התיישב על גבה, היכה אותו באגרופים בגבה, לחץ על צווארה בידו, עד כי התקשתה לנשום ואז הסיר את הלחץ מהצוואר, חידשו שוב, וחוזר חלילה. חרף נסיונותיה של המערערת להתנגד ותחינותיה כי יחדל ממעשיו, המערער המשיך במעשיו האלימים, כאשר תוך כדי ביצועם דרש המערער מהמתלוננת שתאמר את האמת לגבי אותו אירוע בגידה מלפני 8 שנים. לאחר מכן שב והיכה אותה המערער בכל גופה, ונשך אותה בכתפה. המערער המשיך במעשים המתוארים לעיל עד סמוך לשעה 7:20, אז הפסיק רק משום שהמתלוננת אמרה לו שאמה צפויה להגיע לדירה. עוד נטען בכתב האישום כי במהלך האירוע האמור איים המערער על המתלוננת לבל תמסור הודעה במשטרה בגינם, באמרו שיש לו קשרים בעולם התחתון ואם תלך למשטרה - הוא יפגע בה, או במשפחתה, ואם היא תמות - הילדים ימותו אחריה. כתוצאה מן המעשים המתוארים, כך נטען, נשברו שתי צלעות בגופה של המתלוננת ונגרמו לה: שטפי דם בכתף הימנית עקב הנשיכה, שטפי דם בידיה וכן סימני שפשוף בגבה - והיא נזקקה לטיפול רפואי. סעיפי האישום שיוחסו למערער באישום זה היו חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) בצירוף סעיף 329(ב) לחוק העונשין, סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

12.           במסגרת הדיונים בבית המשפט המחוזי הנכבד הודה המערער בביצוע מעשי אלימות כלפי המתלוננת, אך לא בהיקף ובמידת החומרה המפורטת באישומים. בהקשר זה, המערער הוסיף וטען כי היו רק שלושה מקרי אלימות פיזית מצידו כלפי המתלוננת. עם זאת המערער הכחיש מכל וכל את ביצוע עבירות המין המיוחסות לו. לטענתו, מדובר בשקר ועלילה של המתלוננת, שבאו בעקבות רצונו לעזוב את הבית ולסיים את יחסי הזוגיות.

13.           הראיות המרכזיות שהובאו בפני בית המשפט הנכבד קמא היו: עדות המתלוננת ואמרותיה, שנמסרו במשטרה והוגשו על ידי ההגנה (נ/12-נ/14) - ומולה גרסת המערער, בעדותו בבית המשפט ובאמרותיו במשטרה (ת/13, ת/14). כן הוגש לבית המשפט דו"ח, תמלול וקלטת המתייחסים לעימות שנערך בין השניים במשטרה.

           מטעם התביעה העידו גם אנשי משטרה שביצעו פעולות חקירה שונות בתיק וכן העיד, בהקשר של האישום השביעי, אביה של המתלוננת, אשר נזעק לדירת הזוג בתאריך 29.12.2005 (כך במקור בהכרעת הדין, ואולם ככל הנראה מדובר בתאריך 29.12.2004, אז על פי כתב האישום בוצעו העבירות המיוחסות למערער באישום השביעי - ח.מ). כן הוגשו קלטת ותמלול קלטת של הודעה שנקלטה במשיבון הסלולארי של בת זוגו של האב, (ת/24) שבעקבותיה הגיע האב לדירה. עוד הוגשו מטעם התביעה תעודות רפואיות שונות ומסמכים שנועדו לאשש את טענות המתלוננת ביחס לפגיעות בגופה.